'מקום שנגמר השכל שם מתחילה האמונה'. יש בה באמונה יכולת לקבל ולהכיל גם דברים שאינם מובנים על פי דרכי השכל, יתירה מכך: האדם המאמין נותן אמונה גם בדברים שהשכל נוגד אותם.

בדרך האמונה צריך לבנות עולם מורכב ומאתגר,  שבדרך השכל סותר את עצמו, לכן אמונה היא גם מלשון אומנות. לתפוס את החבל משתי קצוות, גם לעשות השתדלות וגם להאמין שהתוצאה שייכת לבורא עולם ולא לפעולת בשר ודם.

זהו חלק עיקרי בעבודת הימים נוראים: גם לפחד וגם להאמין בחסד וברחמי ה'. גם לירא מהמשפט וגם להיות בטוחים שזכינו בדין.

בעשיית תשובה צריך להאמין בהקב"ה: להאמין כי ניתן להתנתק ממעשה העבירה ולא לשייך אותו אלי כעושה המעשה, להאמין כי ניתן לעקור רצון מלמפרע ולהאמין כי ניתן להתנתק מהרצונות ומאווים שאנחנו חושבים כי אנחנו לא יכולים לחיות בלעדיהם.

בדיוק לכן אומר הנביא: כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'. כי־גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם"

הקב"ה מסביר לנו כי ניתן לעשות תשובה ולהפוך לבריה חדשה, זאת משום שעשיית התשובה תלויה בו יתברך.

על השאלה איך אפשרי להיות אדם אחר ממה שהייתי בעבר ולא לשייך את המצווה אלי? עונה הקב"ה: אתם לא תבינו. המחשבות שלי אחרות משלכם, אתם לא מבינים איך הרחמים והחסד שלי פועלים.

ביום כיפור אנחנו חוזרים בתשובה ומתחזקים באמונה.

לא צריך להבין איך תשובה פועלת, צריך רק לשוב. ולהאמין.